חופית שלנו

פרשת תצווה- יצירת משכן בתוכנו

בפרשתנו ממשיך הציווי על הקמת המשכן ומתוך הדברים, עולה מרכזיותו: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". זאת אומרת שמטרת יציאת מצרים, או במילים אחרות, מטרת לידת עם ישראל, היא כדי שיוכל ה' לשכון בתוכנו. גם לאחר חורבן המשכן והמקדשים, השאיפה הגבוהה הזו לא חדלה להתקיים. אנו נקראים להיות ראויים לכך שתשרה שכינה בתוכנו. מה, אם כן, מוטל עלינו עתה? ר' עקיבא דורש דרשה תוך שימוש באותיות המרכיבות את המילים איש ואשה: פעמיים אש ופעם אחת: י-ה(משמותיו של ה'). "איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן". ניתן להסביר, שחידוד האגו מבליט את האש שיש בכל אחד, בעוד שהוויתור ההדדי ונתינת המקום, יוצרת מרווח שמאפשר לשכינה לשכון בינינו.