חופית שלנו

פרשת שמיני – לדייק את הרוח

 בפרשתנו מתואר מותם המפתיע של בני אהרון נדב ואביהו, ביום חנוכת המשכן. בתורה ובחז"ל הועלו כיווני הסבר שונים לחטאם. ברצוני להתמקד בציווי שמופיע בעקבות מותם:

"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה".

ניתן להבין ,שחטאם של בני אהרון נבע ממשיכה רוחנית חסרת מעצורים ולא מזלזול. חיפוש רוחני ורצון לגעת במה שמעבר למציאות החומרית, הוא מרכיב חשוב ביצירת עולם שיש בו שאר רוח. ברגעי שיא חווייתיים ניתן להגיע לפסגות של רגש, שהעולם הרציונלי, לא מסוגל לספק, אך זהו עולם הדורש דיוק ונקיות. לכן היין, המגביל את היכולת "להבדיל", מטשטש את הגבולות ומסכן את ההבחנה בין טוב לרע ובין קודש לחול, הינו מסוכן בעיקר בהקשרים אלו. תפקיד הכהנים להיות אנשי מופת, המורים לאחרים את הדרך ,מחייב אותם להישאר ממוקדים ומובחנים.