פרשת שלח מפסיביות ליוזמה
פרשתנו פותחת בחטא המרגלים. משלחת ריגול נשלחת לארץ עם נציגים מכל השבטים. המשלחת חוזרת ומפחידה את העם מפני הארץ והעם כולו, בוכים, מתלוננים למשה על כך שהוציא אותם ממצרים ומעודדים זה את זה לשוב מצרימה, במקום להיכנס לארץ. משה ואהרון שמבינים שיציאת מצרים, עתידה לקרוס, אובדים עצות והם נופלים על פניהם לפני העם. יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מנסים לשכנע את העם בטובה של הארץ ובסיוע הא-לוהי שצפוי לעזור לנו לכבוש אותה, אולם, לא די בכך שהעם לא משתכנע, הם מנסים לרגום אותם באבנים. בשלב זה מגיע תגובת ה', והיא מפתיעה מאד: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ".
במקום להתמודד עם הבעיה ולתת פתרון למצב הירוד של העם, ה' מציע לאתחל מחדש את המערכת. להרוג את העם ולהתחיל עם חדש ממשה, הייתכן? נראה שה' מגיב לנפילת משה על פניו המבטאת חולשה ורצון שה' "יסדר את העניינים", ב"פסיכולוגיה הפוכה": "יש לך בעיה עם העם? אין בעיה, נחליף את העם". בהצעה הראדיקלית הזו, ה' זז הצידה והופך את עצמו ללא רלוונטי, כדי שמשה, קודם כל, יעמוד על רגליו ויתמודד על העם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם... וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי... ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע... סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ". במקום לחזק את משה, ה' זז הצידה וגורם למשה לחזק אותו. המהלך הזה של מעבר מתודעה שא-להים יסדר הכל, לתודעה שנחנו צריכים לפיזום ולפעול, הוא תמצית של המהלך שהעם כולו צריך לעשות, במעבר מהמדבר, המלווה במן ובאר מאת ה', לארץ ישראל אותה צריך לחרוש ולזרוע.
