פרשת ואתחנן- הפטרת נחמו נחמו
פרשת ואתחנן מגיעה תמיד בשבת שאחרי תשעה באב ולכן ההפטרה שלה היא הפטרת הנחמה הראשונה, הפותחת במילים "נחמו נחמו עמי". הכפילות הזו מזמינה התייחסות לגודל הנחמה הצפוייה, אבל לא רק נחמתינו היא גדולה. הרי דבריו של הרב קוק בנושא: גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו(=טעויותנו) ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו. טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של "אתה בחרתנו". לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסטוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כי אם גם מעולים וגדולים מאד מכל עם. אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו. הרב קוק מוציא אותנו מהגישה היהודית הרגילה של הלקאה עצמית, להבנה שאמונה בגדולתנו תביא בכנפיה לא תביעה לזכויות, אלא תביעה לאחריות. ציפייה מעצמנו להיות מופת מוסרי, בלי להתפשר ולהסתפק בלהיות ממוצעים או נורמאלים.
