פרשת שופטים מיהו האויב של הטוב?
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט ...וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם". הפסוק מתאר את ההגעה לבירור משפטי בבית המשפט העליון, באומרו שהבירור מתבצע בפני השופט אשר יהיה בימים ההם. שואל על כך המדרש וכי נעלה על דעתנו שהבירור יתקיים בפני מי שלא חי בימים ההם? תשובתו לשאלה מעבירה לנו מסר חינוכי חשוב:" אלא ללמדך שאין לדרוש אלא בית דין של אותה שעה... גדעון בדורו כשמואל בדורו, יפתח בדורו כמשה בדורו, שמשון בדורו כאהרן בדורו וכן הוא אומר: אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה (קהלת ז' י'). ברמה המדינית ניתן ללמוד מכאן שהמשילות עצמה היא ערך, גם ללא איכות המושל. ברמה החינוכית-נפשית ניתן לראות כאן מקור למסר החשוב שהאויב של "הטוב", הוא "הטוב ביותר". המחשבה אודות המנהיג האידאלי, המורה האידאלי, בן/בת הזוג האידאלי/ת גורם לנו לראות במציאות רק חסרונות. אנו בזים לטוב הקיים, בשם הטוב ביותר, החסר. במקום זאת, עלינו לעבוד עם השופט אשר יהיה בימים ההם, לעבוד עם מה שיש ולממש את הפוטנציאל הטמון בו, בכך לאפשר צמיחה מבפנים ולא ע"י השוואות מבחוץ.
