" וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד " פרשה שמתחילה במילים "מקנה רב" תורמת להרגשה שהמקנה(=הצאן והבקר) הוא הנושא החשוב ביותר עבור שבטי גד וראובן ולכן הם במקשים לא לחצות את הירדן עם שאר השבטים, אלא להישאר ולנחול את נחלתם בעבר הירדן המזרחי בשל אדמות המרעה המשובחות שלו. משה מפרש את דבריהם כניסיון להתחמק מחוק גיוס חובה שצפוי בעת כניסתם לארץ ומוכיח אותם קשות. הם מתגוננים ומציעים להתגייס לסיירות המובחרות שיובילו את ישראל בכיבוש הארץ ורק אז לשוב את בתיהם, אך משה לא מוותר על ערך חינוכי נוסף בהבנת סדר העדיפויות הנכון בחיים. והוא גורם להם לשינוי ניסוח משמעותי: " וַיִּגְּשׁו ּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנו " " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה :
בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם ואכן הם מתכנים בפסוק הבא :" טַפֵּנו ּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ " הדאגה לנשים ולילדים קודמת לדאגה לממון. ּ
