פרשת ויקהל ושבת פרה- גיבוש לאומי
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם..." לאחר תהליך הכפרה על חטא העגל שנעשה בפרשה הקודמת, מתחיל תהליך של תיקון על ידי עשייה חיובית חדשה. משה מקהיל את העם ומצווה אותם על המשכן. ניתן לאמר שלא רק קריאתו מקהילה את העם, אלא גם התוכן שנמסר להם. העם יחזור להיות קהל מגובש ומאוחד על ידי היענותו להקמת המשכן:
"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ...כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'...וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ..."
עשייה משותפת יכולה לייצר אחדות ולהוביל לקהילה. בתקופה מלאה מתח חברתי שווה לנסות לעמוד על המרכיבים שאפשרו את התפתחות הקהילה. ראשית יש שילוב בין רכיב שותפות אחיד לכולם, תרומת מחצית השקל, לבין הרכיב העיקרי שאינו שוויוני- כל אחד תורם לפי יכולתו ולפי כשרונו. הרכיב הזה יוצר שותפות מבחירה, התלהבות ותחושת ערך, הנובעת מהתחושה של האדם, שתרומתו הייחודית נצרכת והוא אינו רק עוד מספר בחברה. אם נצליח לייצר מרחבי עשייה משותפים נוכל להעצים את תחושת הקהילה גם בימינו.