פרשת שמות- סר וזעף
פרשתנו פותחת בתיאור שעבוד מצרים וממשיכה בלידת משה והקדשתו במעמד הסנה לתפקיד הובלת העם ביציאת מצרים. משה מתבשר מראש שפרעה יסרב לבקשתו ואז תופיע יד ה' ותכריח אותו להוציאם. אולם פרעה לא רק מסרב להוציא את בני ישראל, אלא אף מקשה עליהם את השעבוד ומונע מהם את התבן להכנת הלבנים, מבלי לגרוע מההספק בו הם נדרשים לעמוד בכל יום. ייתכן שבשל הרעה בלתי צפויה זו, מטיח משה בה' את המילים הבאות: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ".
בדברי חז"ל ניתן למצוא ביקורת על סגנון הדיבור של משה, בדמות השוואה לאבות, שלא דיברו כך אל ה', גם כשהתמודדו עם משברים גדולים. אולם ניתן לראות את הנכונות לדבר קשות עם א-להים למען העם, כמעלה של משה שמבטאת את מסירותו לעם. כך עולה מדברי חז"ל הבאים: "אמר ר' יצחק: מהו "כי סר לראות"? אמר הקב"ה: סר וזעף הוא לראות בצערם של ישראל במצרים. לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהם"
לפי גישה זו, הנכונות להתעמת עם ה' למען העם, היא ביטוי למסירות הנפש שמשה מפתח כלפי הצלת ישראל והיא השלב הסופי הנדרש כדי להשלים את הכשרתו של משה לתפקיד.
