במהלך החודש האחרון ליווינו את לוחמינו בתפילה ובהתפעלות ממסירותם הגדולה ומהעורף, שבאחדותו ובהתגייסותו היה ראוי להם. לצערנו, אין לחימה בלי חללים ואני איבדתי בשבוע החולף תלמיד יקר, בניה שראל, מפקד סיירת גבעתי. יחד איתו נהרג הדר גולדין, בוגר בית הספר בו אני מחנך כיום. בחרתי להביא בפניכם קטע מתוך הספדו של הרב פנחס עציון, שלימד את הדר במכינה הקדם צבאית בעלי וכמעט הפך לגיסו:
"...ובשוך הקרב, בתום הירי, בעת עלותך בסערה השמיימה כאליהו הנביא ואלישע מצעק אחריך: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" , נשארה בידינו אדרת מלכות ספוגה בדם ונשמת נצח נצחים שלך איתנו לעד.
הדר, אני נשבע לך, הנשמה שלך עוד תכה גלים. הנשמה האצילית שלך עוד תופיע במרומים באלפי הדרים במיליוני נשמות המחכים לשמוע את קולך. עוד יבנו רבבות בתים כשלכם וכוחות חיים יעלו כהדרים ויצוצו.
הדר שלנו, אתה יודע על מה נלחמת - לא על שקט של תושבי הדרום ולא על כיפה של ברזל והסדרה כזו או אחרת, אתה נלחמת את מלחמת כיפת האמונה, כיפת שמיים, את עוצמות הטהרה מול שוכני מערות, חופרי מחילות, לא יודעים אור שמש 'יושבי חושך ידמו ולהבל נחשבו'.
הרי הם יודעים רק לצעוק 'הראש למטה, הראש למטה' לחפור למטה עוד ועוד, לחפור, לחטוף ולדרדר את העולם היקר הזה למטה.
ואילו אתה, הדר, צועק לנו בקול גדול: "הראש למעלה, הראש למעלה!" תרימו את הראש למעלה, אל עבר האורות, אל כיפת שמיים המקיפה אותנו, הנותנת כח. הביטו למעלה אל תוככי עם קדוש וטהור הספון באהבת עולמים- "כולך יפה רעייתי ומום אין בך.."
