פרשות אחרי מות קדושים - על אהבה ושנאה ומה שביניהן
בפרשת קדושים מופיעים הפסוקים הבאים:
"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'".
חז"ל מלמדים אותנו לראות בפסוקים ארבעה ציווים נפרדים, העומדים כל אחד בפני עצמו. הרמב"ן חושף את הרובד הנוסף המתגלה מהבחירה להציג אותם ברצף אחד:
"אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך, אבל(=אלא) תוכיחנו: "מדוע ככה עשית עמדי?!", ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו. ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך, כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו, ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו.
המפתח לעבור משנאה לאהבה טמון בתקשורת. אם יש מישהו שאתה שונא, סימן שהוא יושב לך במקום רגיש וכואב, אחרת, היית אדיש כלפיו. אל לך לשמור את הכאב בבטן, גש לדבר אתו. השאיפה היא, שהמתח ייפתר ומתוך הקירבה והסליחה תיווצר האהבה. אם גם זה לא יעזור לנקות את הלב, האדם נדרש, לכל הפחות, להימנע ממעשים שנובעים מהכאב, בדומה לנקמה.
בזמנים של מתח ולא מעט שנאה במרחב הציבורי, התורה מציעה לנו מתכון חשוב. הידברות ותקשורת טובה הן הטיפול המיידי.
