השבוע ברצוני להקדיש את פינת המסורת לפרידה מזוהר ארבל, מי שתפס מקום צבעוני ומשמעותי בלב של קהילת חוף חפר. ידע לרגש ולהתרגש, לצחוק ולאהוב לתת אמון ולתת אחריות ובסוף דרכו גם אפשר לקהילה להתעלות ולהחזיר הרבה מהאהבה הזאת חזרה. התכוונתי ללמוד השבוע עם זוהר בחברותא את הפיסקה הבאה ,מתוך דברי הרב קוק וכעת אביא אותה לעילוי נשמתו:
"הרבה צריך האדם לעמול עד שיצויר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו. וכשידע זה כראוי – רק אז יוכל להשיג את בוראו. אם כן, מה ש'ואהבת לרעך כמוך' היא כוללת כל התורה כולה – היינו גם כן יסוד האמת ודעת ה' יתברך" (הרב קוק).
הרב קוק מתייחס לתפיסה שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך,(שהופיע בפרשה שעברה), כולל בתוכו את כל התורה כולה ומתמודד עם השאלה כיצד יכול לכלול הפסוק לכלול גם את חלק המצוות ש"בין אדם למקום" כשהוא מתייחס רק ל"בין אדם לחברו"? טענתו היא שהדבר שהכי חוסם את האדם מלהכיר את בוראו, הוא האדם עצמו. כשאדם "מלא מעצמו" ורואה בסביבה רק אמצעי לשרת אותו הוא לא פתוח למה שמעבר לו. רק ההבנה שיש מלבדי מציאות עם צרכים רגשות ורצונות משלה ושאני יכול וצריך להתחשב בה, מרככת את האנוכיות שלי ופותחת אותי לאפשרות שיש משהו מעבר לתפיסה הגשמית שלי.
הלוואי שנזכה לספוג לתוכנו משהו מאהבת הרע ובכך להשתחרר מההגבלה התודעתית העקרית שלנו.
