פרשת חיי שרה- להיות פראייר גאה
פרשת חיי שרה מספקת לנו הצצה נדירה לתכונות היסוד המרכיבות את ראשיתנו. התורה שמה בפי אליעזר, עבד אברהם, מבחן קבלה לכלה המיועדת ליצחק:
"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ(ה) אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי".
נראה, שהתכונה שמבקש העבד לחשוף היא תכונת החסד. הנכונות לא רק להיענות לבקשת הנזקק, מה שמצופה מהאדם הממוצע, אלא ליזום ולעשות מעבר. אולם התוצאה שפגש העבד אצל רבקה חורגת הרבה מעבר לכך:
"וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו".
לפני מספר שנים הדגשנו את איכות העשייה- הפניה לעבד בשם אדון, הדאגה לו ולגמלים בנפרד, ופעלי המהירות המלווים את עשייתה. בשנה המאתגרת שלנו ובמחשבה על חיילי ומשפחות המילואימניקים אני רוצה להתמקד בכמות. העבד מצפה שרבקה תחלוק את המים ששאבה לעצמה אתו ועם גמליו: " שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה", אבל רבקה מפתיעה אותו ומציע לשאוב מחדש עבור גמליו את מלוא צורכם: "וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת".
גמל שותה 100 ליטר מים ב 10 דקות. כיוון שמדובר בעשרה גמלים, רבקה לא הסתפקה בלהיות נחמדה ולחלוק את מימי כדה עם האיש הזר וגמליו, אלא השקיעה ביוזמתה במשך למעלה משעה כדי לשאוב מעל קוב מים. נראה שרבקה לא חוששת להיות פראיירית, היא "מגדילה ראש", ועושה למען האחר. היא כנראה רואה בכך זכות ולא הכרח.
בשנה החולפת, אנו רואים משרתי מילואים ומשפחות תומכות, הנושאות על גבם את בטחון המדינה, בשיעורים שלא היו דומים להם מאז קום המדינה. נתפלל שנזכה כולנו להיות "פראיירים גאים", גם בעתות שלום.
