חופית שלנו

פרשת נח – ממבול לצמיחה

בסיום המבול, אחרי תהליך ממושך של שליחת העורב והיונה כדי לוודא שהמבול הסתיים, נח מסיר את מכסה התיבה, אבל עדיין לא יוצא עד שה' מצווה עליו לצאת:

"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ".

חכמים במדרש פירשו באופנים מגוונים את ההמתנה הזו, של נח :

"כיון שנחו המים, היה נח צריך לצאת מן התבה, אלא אמר נח ברשות [הקדוש ברוך הוא] נכנסתי, ועכשיו אצא שלא ברשות?!, אמר לו הקדוש ברוך הוא רשות אתה מבקש, הרי לך רשות, שנאמר: צא מן התבה... אמר ר' יהודה בר אילעאי : אילו הייתי שם הייתי שובר את התבה ויוצא לי משם... "

בהמשך המדרש , ניתן לראות את סיבת ההיסוס:

"וכיון שיבשה הארץ אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא מן התבה ...אמר לו נח: ריבונו של עולם שמא אתה מביא מבול(נוסף) לעולם? אמר לו: כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול".

ניתן להבין את הקושי של נח לאסוף את הכוחות ולהתחיל מההתחלה לאחר כל ההרס והחורבן .הוא נזקק לשבועה אלוקית כדי לחזור ולהאמין באפשרות לנטוע ולבנות.

גם בימים אלו מוטלת עלינו המשימה לייצר את האופטימיות ואת האמונה, כדי להביא ,בעזרת ה' , לעתיד טוב יותר. שעות ספורות קודם לכתיבת שורות אלו, ביקרנו בשבעה של משפחת מאורי בבית יצחק . יעל , אשתו של רס"ן דן מאורי, ציידה אותנו באותו מסר: באחריותנו לדאוג לעתיד טוב עבור המדינה, שיצדיק את המחיר הכבד ששילמנו.