חופית שלנו

פרשת שופטים אשמה או אחריות

בסופה של הפרשה מופיעה המצווה החידתית של ,"עגלה ערופה". מדובר בטקס רב רושם שמתבצע במקרה של רצח בלתי מפוענח. הוא מתחיל בהנחיית שופטי בית המשפט העליון שמודדים את המרחק בין הגופה לערים הקרובות, כדי לקבוע מה העיר הקרובה ביותר, וממשיך בטקס עצמו בהשתתפות ההנהגה המקומית:

 "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר... וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם".

מפרשי המקרא נחלקו בהבנת תפקיד הטקס, אך ברור לכל שהוא מוודא שחיי אדם אינם הפקר. כשיש אשם ברור, התיקון נמצא במגרש שלו, אבל דווקא כאן כשאין על מי להטיל את האשמה, החברה כולה ובראש ובראשונה, מנהיגיה, נדרשים לקחת אחריות. התיק אולי נסגר מחוסר ראיות, אבל לא סוגרים תיק רצח, מחוסר עניין לציבור. דווקא השחרור מהאשם, שעוסק בעבר, מזמן את האחריות על העתיד.

פרשת שופטים עוסקת בשלל צורות ההנהגה בעם ישראל, המערכת המשפטית, מקומית וארצית, המלוכה, הכוהנים והנביאים. ייתכן שאקורד הסיום שלה, הוא הכוונה למנהיגנו להיחלץ מציר ההאשמות המחליש ולעבור לציר של לקיחת אחריות שיש בו אמון והעצמה לקראת תיקון.