חופית שלנו

פרשת ויגש - התנהלות נטולת אגו

דרך ארוכה עבר יוסף מאז היותו נער בן שבע עשרה, המספר לאחיו על חלומותיו, בהם הם נראים משתחווים לו ועד הפיכתו למשנה למלך מצרים. נראה, שהשיעור הראשון אותו למד קשור לביטול האגו. כפי שהוא מגיב לפניית פרעה אליו : "... וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". באופן טבעי אנו מנכסים לעצמנו כל הצלחה ומתנערים מכל כשלון. יוסף זוקף את ההצלחה לזכות א-להים ולא לעצמו ולכן כל מי שבא איתו במגע, גם הוא מייחס את ההצלחה לה': "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ". כתוצאה מהצלחה נטולת אגו זו, הוא מעורר אמון מלא בכל מי שהוא נפגש איתו  פוטיפר, שר בית הסוהר ופרעה כולם נותנים ליוסף את המפתחות ומבקשים ממנו לנהל עבורם את כל אשר להם מתוך בטחון שהצלחתו לא תעלה לו לראש ולא תגרום לו לחתור תחתם. בהיבט נוסף, בפרשתנו מתברר שמטעויות ומעשים קשים יוסף לא מתנער ובמקום לחיות עם רגשי האשמה כבדים לאחיו שמכרו אותו, הוא שואל את עצמו למען איזו מטרה הייתי צריך לעבור את הסבל הזה ולאיזו עשייה ושליחות הוא מזמין אותי.