השבוע התקיים טקס הכתרה לשלושה מרבני עמק חפר, אני מביא לפניכם את קיצור דברי שם.
פרשת תרומה עוסקת בתרומת בני ישראל לטובת הקמת המשכן. בחירת הניסוח של הפסוקים הראשונים מפתיעה. במקום לכתוב דבר אל בנ״י ויתנו לי תרומה אומר הפסוק:״דבר אל בנ״י ויקחו לי תרומה״, במקום להתמקד באדם התורם- כל איש אשר ידבנו ליבו יתן את תרומתי, מתמקדת התורה בכך שיש אנשים שגובים את התרומות מהתורמים:״מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי״. מה מלמדת אותנו התורה בהדגשת הגבאים הגובים את התרומה? ניתן להסביר שאדם שתורם עושה מעשה טוב ברמה האישית כשהוא חושב על החלקים החלשים של החברה, אבל חברה שממנה לעצמה גובי תרומות היא חברה שעסוקה בלקיחת אחריות על כל חלקי החברה,גם הנזקקים עומדים לנגד עיניה, אבל לא פחות מכך הדאגה לשימור הערכיות בחלקים החזקים של החברה.
אחריות מסוג זה פגשנו כשהגענו לעמק חפר. מקום שראשיתו לפני למעלה משמונים שנה בחלוצים מייבשי ביצות, מפריחי שממה, שותפים מלאים בגאולת ישראל, לאחר 2000 שנות גלות. גם כעת אנו מרגישים זכות, לחיות בקהילה שדואגת לשמר את הערכיות שמתבטאת בגיוס נרחב ליחידות מובחרות, אחוזי התנדבות גבוהים לשנת שרות, וחברים וחברות בקהילה, שמשקיעים זמן רב בדאגה לחינוך הילדים לערכים, בוועדי הורים במסגרת הפורמאלית ובשנת המשימות ובגוש במסגרות לא פורמאליות. מינוי רב בקהילה כזו אינו מובן מאליו והוא דורש אומץ מכל הצדדים ונכונות לסלול בשיתוף ורגישות מסלולים בין עם ישראל ובין אוצרו הרוחני, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בתודה על האמון והזכות לשותפות.
נשלח מה-iPhone שלי
