פרשת וארא- על אטימות ופתיחות
"וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם". הפעם הראשונה בה כתוב בפרוש שה' מחזק את לב פרעה היא אחרי המכה השישית, מכת שחין. עד עתה, הניסוח של הכבדת הלב היה נראה כמשהו שפרעה עושה לעצמו:
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם...וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.."וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם".. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת"
פרעה מתבצר בעמדתו ומנסה לתמרן בין המציאות התופחת על פניו לבין אמונתו, גאוותו ורצונו לשלוט. בשלב ראשון הוא הולך לביתו כדי לא לראות את הדם. בשלב שני הצפרדעים מגיעות אליו הביתה, אז הוא מבקש ממשה שיתפלל להפסקתם, אבל לשאלה- מתי? הוא עונה- מחר(ולא מיד), מתוך מחשבה שנסיבות טבעיות גרמו לצפרדעים להופיע והן שיגרמו להן להסתלק עוד לפני התערבות משה. הוא שולח שליחים כדי לבדוק אם אכן ארץ גושן שלווה בעוד צאן המצרים מת בדבר ולמרות תשובתם הוא עדיין מכביד את לבו.
ניתן למצוא כאן הזמנה לחפש את פרעה שבתוכנו. את המקומות בהם אנחנו, מתבצרים בעמדה או נאחזים בתפיסה. אל מול מציאות שמתחדשת, אל מול תובנות חדשות, אל מול ילדים שמלמדים אותנו שיעור בחיים, או אל מול חבר שצודק בוויכוח. מתוך גאווה של חוסר נכונות לבדוק אם טעינו, מתוך פחד משינוי בחיים שההתפכחות עשויה לחייב, מתוך עצלות להתחיל התחלות חדשות. מי ייתן ונזכה לצאת ממצרינו גם בלי שנצטרך לחטוף מכות.
