פרשת תרומה- הרוח שבחומר
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
פרשתנו עוסקת בציווי על הקמת המשכן ופותחת בתיאור הארון והכפורת הנמצאים בקודש הקודשים, ליבו של המשכן. נשאלת השאלה, כיצד תורה שמחדשת בעולם את שלילת האלילות, מציבה משכן, שדומה למקדשי אלילים קיימים ובתוכו, מעין פסל זהב משולב מארון וכפורת? ניתן להציע, שההבדל אינו רק שעל המשכן ציוונו ואת הפסל אסר לנו, אלא שיש הבדל מבני במשכן שמוביל לשלילת האלילות. במקדש אלילי יהיה במרכז הפסל החומרי. במשכן יש שני כרובים היוצרים חלל ביניהם ומתוך החלל ולא מתוך החומר מגיע הדיבור. בכך מודגש תפקידו של החומר כמסגרת בלבד לדבר החשוב באמת שהוא הדיבור. יתירה מכך הכפורת על כרוביה, היא בסך הכל מכסה לארון, מה שמצביע על כך שהעיקר נמצא בתוכו והוא, עשרת הדברות. שוב נמצא שהעיקר בדיבור ובמוסר שאותו הוא נושא ולא בחומר. כדי לשלול את האלילות החומרית יש שתי אפשרויות: שלילה מוחלטת של החומר לטובת ההפשטה, או עיצוב החומר באופן שמבהיר שהוא רק מסגרת לרוח שהיא העיקר. התורה בוחרת באפשרות השניה.
