פרשת בא והגדת לבנך
פרשתנו היא פרשת הלידה של עם ישראל בצאתו ממצרים. כבר לפני היציאה ושוב מיד אחריה, מדגישה התורה את ההקפדה על חינוך הבנים לאורך ההיסטוריה, לאור יציאת מצרים:
"וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל..."
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."
"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים."
אנו עם של מחנכים, החל מאברהם אבינו עליו נאמר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט..." אנו יודעים שסוד הנצח, אינו במונומנטים. מבינים שכדי להתגבר על אויבים לא מספיק צבא חזק. כוחנו ברוחנו, במוסריותנו וביכולת לחנך את ילדינו לאורה. מי שזוכר את שיעבוד מצרים, ידאג לשכבות החלשות בחברה. מי שזוכר את יציאת מצרים יודה לה' ולא יקבל שום דבר כמובן מאליו.
