פרשות ניצבים וילך- הבחירה בחיים
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע...הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
קטע הסיום של פרשת השבוע נפתח בחשיבות הבחירה החופשית. מתאים הדבר, לערכו של האדם שבחופש בחירתו ייחודו ולזמן בשנה, לקראת התחלה של שנה חדשה, שמאפשרת בחירות ודרכים חדשות. ארבעה פסוקים מאוחר יותר מוצבת שוב הבחירה, אך כעת עם הכרעה בצידה- "ובחרת בחיים". מדוע יש כאן התערבות בבחירה החופשית והוראה לבחור בצד מסויים?
הספרי, מדרש התנאים על ספר דברים מתמודד עם שאלה זו:
משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור; והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים; ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים - בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה, וסופו לדחות באחרונה... והם רואים את הצדיקים, כשהם מצטערים בעולם הזה - בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה.
חז"ל מסבירים שהבחירה אומנם קיימת אבל התורה מעודדת אותנו לבחור בבחירה שלוקחת בחשבון את התוצאה ארוכת הטווח ולא רק את התוצאה המידית. התורה נותנת לנו פרספקטיבה ומבקשת לשחרר אותו מהבחירה האימפולסיבית, בעזרת פריסה של המפה כולה לפני קבלת ההחלטה. אל יסתפק האדם, בעצם היכולת לבחור, אלא ביכולתו לבחור בטוב.
