פרשת משפטים עבד- עברי
פרשת משפטים כוללת קובץ חוקים ארוך ומפורט שפותח בעיסוק בעבד עברי ואמה עבריה. מציאות של עבדות היתה מובנת מאליה בעולם העתיק. התורה מעדנת את היחס כלפי עבדים מאומות העולם וקובעת כלפי עבדים עבריים שזו מציאות זמנית, בלתי רצויה. היא אומנם מכירה בקיום התופעה, אך מביעה את דעתה השוללת במספר דרכים:
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
בחירת טווח העבודה לשש שנים מעיד על כך שכשם שהשבוע מתחלק לששת ימי מעשה ויום מנוחה, כחוק הטבוע בעולם מבריאתו, כך חירות העבד בתום שש השנים היא מוטבעת במציאות והאדון אינו רשאי להתנגד לה.
"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי...לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי...וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ..."
שנית, התורה מכירה בכך שימצאו עבדים, כמו גם חלקים מוחלשים בחברה בימינו, שהרצון שלהם לזכות בחסות ובביטחון כלכלי גובר על הרצון שלהם להיות בני חורין. התורה מביעה את מחאתה כלפי תופעה זו על ידי רציעת האוזן. בלשון חכמים: אוזן ששמעה על הר סיני "אנוכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", ועכשיו חפצה לחזור לעבדות, דינה שתירצע.
שלישית, עצם המושג עבד עברי ולא עבד ישראלי, מבטא ניגוד בין האופי העברי למצב העבדות. המקום הראשון בו מופיע המושג עברי הוא כלפי אברהם: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי...
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו...וַיִּרְדֹּף עַד דָּן". אברהם נקרא עברי כשהוא יוצא להילחם על חרותו של אחיינו ומשחרר את כל שבויי המלחמה של ארבעת המלכים. על פי ספר הזוהר, קשור המושג עברי לחיבור לעולם עליון של "עבר הנהר", או עולם החירות ולכן מציאות של עבדות מנוגדת לו ולא תוכל להישאר בו לאורך זמן.
הפרשה פותחת, אם כן, בהדגשת ערך החירות, גם בעולם שהעבדות היא אחד ממרכיביו.
