בפרשתנו מופיעה המצווה על ברכת המזון. ״וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת-ה׳ אֱלֹהֶ֔יךָ עַל-הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ״ חז״ל למדו מפסוק זה שלאחר כל סעודה קבועה(הכוללת לחם) שאדם אוכל, עליו להודות ולהזכיר שלושה דברים: תודה על המזון, תודה על הארץ ותודה על ירושלים(=הטובה). ההיזכרות המתמדת בטובות הלאומיות, בעת ההתעסקות בהנאה האכילה הפרטית, משמרת יחס מדוייק בין רצונות הפרט ושאיפות הכלל.