חופית שלנו

פרשת מקץ וחנוכה מחלום למעשה

פרשתנו מתחילה בחלומות פרעה ובפתרון שמציע יוסף. בפתרון החלומות בולטת העובדה שיוסף מתאר מצד אחד את המוחלטות של הרעב ואת העובדה שלא יהיה זכר לשנות השובע בעקבות הרעב, ומצד שני הוא מיד ניגש לתת פתרון שיאפשר להשתמש בשובע כדי לטפל ברעב:

 הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ: וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד: וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:

יוסף מבין שהחלום בדומה לנבואה, לא מתאר עתיד בלתי נמנע, גורל שאי אפשר להתחמק ממנו, אלא מזמין לפעול ולשנות. אם נרצה נוכל לראות כאן חלק מהמאבק התרבותי של חנוכה, בין תרבות יוון, שבעזרת הנבואות שלה מעבירה מסר פטאלי של חוסר יכול לשנות את גורלך (באנטיגונה למשל), לבין תרבות ישראל שמעודדת את האדם לקחת אחריות לגורלו ולנוע לפעולה. בתורה תפקיד הנבואה או החלום הוא לחולל שינוי או לגייס את החולם/ נביא.

שנזכה לחלום ולפעול לקחת אחריות על גורלנו ולהתחדש מתוך חלומותנו.

חנוכה שמח ושת שלום, אליהו.