פרשת בשלח לקראת טו בשבט
לאחר קריעת ים סוף ו"שירת הים" מתחיל עם ישראל ללכת במדבר. הבעיה הראשונה שמתעוררת היא צפויה וכך גם התלונה בעקבותיה, אך ניסוח הפתרון והמילים המוצמדות לו מעוררות מספר תמיהות: "...וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה? וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ."
מדוע נצרך עץ כדי לייצר מי שתיה? מדוע כתוב ויורהו עץ ולא ויראהו עץ(לשון הוראה ולא לשון ראייה)? האם הנושא הבא, העוסק בחוקים משפטים ושמיעה בקול ה' ומתחיל עוד באותו פסוק, קשור לחלק הראשון?
ייתכן שהעץ ההופך את המים, למים חיים, רומז לעץ החיים מגן עדן. גם לגביו, הורה ה' הוראה- להימנע מאכילה מפריו. אי מילוי ההוראה בגן עדן, קצב את חיי האדם וגרם לגירושו משם. מילוי ההוראה במרה על ידי משה, הציל את העם והעניק להם חיים. המסר העולה מכאן הוא בדיוק המסר המובא בסמיכות, ששמיעה בקול ה' והשמירה על הרמה המוסרית אינה בתחום המותרות, היא קיומית עבורנו כמים לשתייה וכרפואה למחלה.
לכבוד ראש השנה לאילנות נחגוג לא רק למשל אלא גם לנמשל- "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".
