מצפה הילה

13.11.2024                

סבתא שרה

שרה קסטיין

5.2.1920 – 12.11.2024

שרה הייתה מהדמויות שדמיינת שתישאר בנוף הסובב אותך לעד.

שכנה נדירה מאירת פנים ואהובה שלא היססה לבוא אלינו בלי התראה לדפוק בדלת בעוצמה ולהיכנס בלי הזמנה.

לעיתים קרובות אירחה אותנו בביתה ותמיד על השולחן היה כיבוד שהכינה בעצמה.

שמענו אינספור פעמים את הסיפורים על עלייתה ארצה וילדותה והיא אהבה לחזור שוב ושוב על מה שעברה. 

כל כך הרבה שנים ראינו אותה עובדת בגינה שתמיד הייתה פורחת צבעונית ומשמחת. 

מטפלת במסירות בחתולים הרבים אותם הכירה והקפידה לקרוא להם בכינויים שהמציאה.

הכלבים זכו לאכול מידה מטעמים והעורבים נראו כל בוקר נושאים איתם במקור את מה שנתנה להם ביד רחבה בלי הגבלה.

שפני הסלע , חזירי הבר והדורבנים היו בשבילה בני בית חביבים ורצויים.

"אני הולכת לשרה" הייתה הסיסמא ואני ידעתי שמיכל הלכה אליה בשמחה. נפשן נקשרה . הן היו מסוגלות לשבת שעות ולהנות.

שרה לקחה עמוק אל ליבה את מותה של מיכל שהייתה חברתה ואשת סודה. בכתה ובכתה וביקשה ממני תמונה שלה . היא מיסגרה אותה והציבה על שולחנה. סיפרה לי שהיא מדברת איתה ובוכה.

עד לימיה האחרונים בהילה הקשר נשמר ומעולם לא היססה לפנות אלי כשנזקקה לעזרה.

כשמלאו לה מאה אני ביקשתי מטלי הגננת האחת והיחידה שתביא אליה את ילדי הגן לחגוג איתה. נראה לי שלעולם לא ישכחו את החוויה.

לפעמים נדמה לי שאני שומע את קולה קוראת לחתולה שאהבה. אלבומי הציורים  של שרה קסטיין אצלנו בספריה יזכירו אותה ואת הדמות המיוחדת שלה. תנוחי בשלום סבתא שרה יקרה.

הגעת שבעת ימים ומעשים אל הנחלה שאהבת במצפה הילה.

                               אריה עשת