מצפה הילה

ביום שבת 5/11/1994 בשעה בוקר מוקדמת צלצל הטלפון ליד מיטתי והעיר אותי משנת השבת המבורכת.
מי זה לעזאזל מתקשר בשעה כזו, אני מסנן לעצמי.
איצי זאת תמר, המזכירה של הישוב…(באותה עת כיהנתי כראש ועד המצפה).
מה קרה? אני שואל כשקורי השינה עדיין אופפים אותי…
אסתי יער בר נהרגה בתאונת דרכים הלילה….
אוי ואבוי, אני אומר בתדהמה ושואל אותה איך זה קרה.
היא חזרה מחוג ריקודי עם ומישהו נכנס לנתיב שלה ופגע במכונית שלה, היא אומרת לי.
והמשפחה ביקשה לקבור אותה בישוב היא מוסיפה.
מה את אומרת… אני נדהם פעם שניה, בידיעה שעדיין אין לנו בית קברות בישוב.
טוב אני אומר לה, נקום ונראה מה ואיך עושים.
לקצר סיפור ארוך, עוד באותה שבת, בעזרתה של מיכל עשת ז״ל, גייסנו שופל ממעיליה שחפר את הקבר. אח״כ התברר מהמועצה הדתית של מעלה יוסף שבית עלמין חייב להיות מגודר. צודקים, צריך לגדר את המקום. לא מתאים שהעיזים שבדיר הסמוך, יסתובבו שם. הפרטים בקשר לבניית הגדר פרחו מזיכרוני אבל עד לטקס הקבורה הייתה גדר מכובדת שהקיפה את חלקת הקבר וכך יכולנו לערוך טקס קבורה כהלכתו בפעם הראשונה במצפה הילה.
אח״כ בית הקברות התפתח לצערנו ונוספו בו קברים רבים.
תהא נשמתה של אסתי צרורה בצרור החיים.